מוסוליני בהיסטוריוגרפיה

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2005
מספר מילים 2426
מספר מקורות 5

תקציר העבודה

-תקציר- הביוגרפיות ההיסטוריוגרפיות נוהגות להתייחס בסלחנות, אולי אף בלגלוג לא מוסתר, כלפי דמותו של בניטו מוסוליני. הצטיירותו במחקר ובתיעוד נעזרת בעיקר בתיאורים סמנטיים של מאפיינים דמאגוגיים ציוריים, מלאי-צבע, כמעט קרקסיים. במתכוון או שלא במתכוון, אחריותו והימצאותו בחוג הפנימי של הציר הפאשיסטי-נאצי, והתפקיד הבעייתי, בלשון המעטה, אותו מוסוליני ממלא בהתדרדרותה של איטליה, ושל אירופה והעולם כולו, לקראת הקטסטרופה של מלה"ע השנייה, נדחקים לקרן זווית. במקומם, דמותו של מוסוליני הכאריזמטי, סוחף ההמונים ואשף האופורטוניזם הפוליטי, הינה אחת מהדמויות הבולטות והמייצגות של המאה ה-20.   אולם, האם הצגה זאת אינה חוטאת לאמת? האם אין על המחקר להעמיד מראה אחר בפניו של הדיקטטור הלטיני? דומה שהבון-טון בהיסטוריוגרפיה האקדמאית מעדיף להתמקד בשכניו ההיסטוריים של מוסוליני, כמו הראדיקל-פאשיזם של הנאציזם או בקומוניזם הסאליניסטי, ולהותיר את הפרק האיטלקי של הפאשיזם מאחור. והרי, שמבחינת העובדות לכשלעצמן, יש להתפלא על כך. אנסה לבחון בצורה תמציתית את הסוגיה באמצעותן של שתי שאלות ממוקדות בהן ניתן לבחון בשני אופנים את "פעילותו ההיסטורית" של מוסוליני. הראשונה היא יחסו כלפי הבעיה היהודית, השנייה תנסה להציג באופן כוללני את מידת מעורבותו בניסוח מדיניות החוץ של המדינה האיטלקית.