התפתחות אמצעי הלחימה הגרעיניים חוללה שינויים יסודיים באופי הלחימה והאסטרטגיה גם יחד. היא השפיעה על קביעת יעדי האסטרטגיה ומטרות הכוח והצבאי, על תפיסת הקשר בין התקפה להגנה, על מבנה קבלת ההחלטות והיחסים בין המגזר האזרחי לצבאי ועל תפקידה של הטריטוריה. בשל כוח ההרס הטמון בנשק הגרעיני ובאופי האסטרטגיה הנלווית לו, יעדי הפגיעה הראשונים במעלה אינם כוחות צבא אחרים, אלא ערים, אוכלוסייה אזרחית ותשתית כלכלית. למעשה, התפיסה של "חזית צבאית" אינה ישימה ללחימה בנשק בלתי קונבנציונאלי, שכן מה שהוגדר בעבר כ"עורף", כלל התשתיות האזרחיות, הוא כיום יעד התקפה עיקרי.
בעבודה זו נבחן את התיאוריות בנושא "הפצצה אסטרטגית", משמעותה וכיצד היא באה לידי ביטוי של מקרה הבוחן: הפצצת העיר הירושימה בנשק אטומי, בשישי לאוגוסט 1945. כמו כן נתייחס ל"עורף אזרחי"- הגדרתו של העורף ותפיסתו על רקע מקרה הבוחן. נעמוד על מהות המלחמה הטוטאלית וכיצד היא משתקפת באירוע הפצצת הירושימה בפצצת אטום. נציין, כי עיקר ההתייחסות במקרה הנ"ל ייבחן מהצד האמריקאי והתנהגותו במקרה הבוחן.
מבנה העבודה יורכב מחלק תיאורטי, בו נציג את עיקרי התיאוריות ופרשנותן.
בהמשך נסקור בקצרה את מקרה הבוחן, ובחלקה העיקרי של העבודה נבצע ניתוח של מקרה הבוחן, לאור התיאוריות והתפיסות שהוצגו בחלק התיאורטי. נסיים את העבודה במסקנות ולקחים.
בעבודה זו שיטת המחקר הינה איכותנית, בה ייעשה שימוש בספרות ומחקר בנושא שהוצג, וכן בחומר היסטורי ותיאורי על מלחמת העולם השנייה בכלל, ותקיפת הירושימה בפרט, כגון, יומנים אישיים של מקבלי ההחלטות ועדויות של ניצולי ההתקפה הגרעינית.