מבוא
השנה: 1990, המקום: טוקיו. קבוצת גברים הומו סקסואליים מגיעים להשתכן במלון, מנהל הקבלה במלון יוצא לעברם לאחר יום אחד של שהיה, ומודיע שלא יוכלו להמשיך ולהשתמש בשירותי המלון וזאת מהסיבה הפשוטה שהם הומו סקסואליים. נציג מחלקת החינוך במועצת העיר טוקיו הסביר: "מתן הרשאה לחברי הקבוצה להמשיך ולהשתכן במלון זה הינו דבר המנוגד לכללי המוסד, וזאת כמטרה חינוכית למתן אפשרות לצעירים בעיר לגדול בצורה בריאה". סיפור זה הוא אחד מיני רבים הממחישים את היחס השלילי של המוסדות היפניים, התקשורת, המשטר, המינהל והעם היפני בכללותו כלפי ההומו סקסואליים במדינה.
סיפור זה ממחיש את השינוי ביחס כלפי ההומו סקסואליות, שינוי שלדעת חוקרים רבים החל באמצע המאה ה-19, בתקופת הרסטורציה של מייג'י. עבודה זו תעסוק בגלגוליה של ההומו סקסואליות וביחס אליה לאורך ההיסטוריה. היסטוריה המתארת חברה שלא בלבד שלא הייתה שמרנית אלא הנציחה את האהבה בין גברים באזכורים רבים למין המאה ה-13, תרבות שהרקע התיאולוגי שלה ראה במתירנות מינית וביחסי גבר לגבר כלגיטימי לחלוטין תוך עירוב אספקטים מיניים הן בטקסים הדתיים והן בשגרת החיים בתוך המנזרים שהיו מרכזי הדת, והידרה ופיארה יחסים אלו בסיפורים, שירים ורפליקות רשימות הממחישות את הוואי החיים ביפן המסורתית. העיסוק בהיסטוריה בעבודה זו הוא קריטי לדעתי בכדי להבין את השינוי הגדול שהחל בתקופת מייג'י.
הפרק הראשון של העבודה יוקדש לרקע התיאולוגי היסטורי של ההומו סקסואליות ביפן, בו יהיה עיסוק כרונולוגי במקורות, ממיתולוגיות השינטו שראה בתשוקה מינית כדבר חיובי ועודד עיסוק זה גם אצל כוהניו, בהמשך עם חדירת הבודהיזם השמרני יותר והסתגלותו למציאות מינית זו ביפן ובעיקר בחדירת ההומו סקסואליות אל כותלי המעוזים הבודהיסטים והיחסים בין הנזירים המדריכים ותלמידיהם הצעירים.
פתיחות מינית זו גלשה בהמשך הכרונולוגיה היפנית בצורה חזקה מאוד אל תוככי החברה היפנית על מוסדותיה וגיבוריה, אם מדובר בקרב הסמוראים בתקופת טוקוגאווה שקיימו יחסים הומוסקסואליים עם בני דור ההמשך שלהם ובתיאטרון הקבוקי שהמיניות הבין גברית הייתה חלק מהווייתו המינית.
 לא בכדי העיסוק הוא כרונולוגי וכך גם בנויה עבודה זו. הדת השפיעה על החברה והשרישה בה מערכת מוסכמות מיניות המקבלות הומו סקסואליות כמובן מאליו. כך כאמור השפיעו השינטו והבודהיזם היפני על החברה היפנית על כל תקופותיה בנוגע ליחס כלפי ההומוסקסואליות. אותו יחס השתרש עד לבוא השינוי בתקופת מייג'י. הפתיחה למערב בתקופת מייג'י מהווה לדעת חוקרים רבים את תחילתו של השינוי בעמדת הדת, השלטון וההמון כלפי ההומוסקסואליות. האוכלוסייה היפנית ברובה הגדול בתקופה זו שכנה בריכוזים אורבניים שקידשו את ערכי היחידה המשפחתית והצורך להרבות ולהתרבות, כמו כן ענף התעשייה החל תופס תאוצה ביפן ויצר צורך לידים עובדות ולמציאות משפחתית מסודרת לעובדיה. שינוי זה החל לבנות ביפן חברה שמרנית כלפי סקס, זאת בתהליך ארוך שהגיע לשיאו בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים. בעוד בעולם המערבי יחסים הומוסקסואליים הפכו למקובלים יותר ויותר, כאשר יותר אנשים אזרו אומץ וקמו  והתייצבו מול החברה, הממסד, הדת ובעיקר מול משפחתם והודיעו כבל עם ועדה, איננו דומים לכם מבחינת נטייתנו המינית ולמרות זאת תצטרכו לקבל אותנו כפי שאנחנו. החל ביפן תהליך של הסתגרות כלפי הומוסקסואלים, שגרם לאוכלוסייה זו לרדת למחתרת הן ברמה הקבוצתית של ארגונים הנלחמים למען זכויותיהם של הומוסקסואלים בחברה, והן ברמה האישית.
העיסוק במקורותיה של ההומוסקסואליות ביפן יהווה רקע לשאלה המתבקשת בנוגע לשינוי. מה גרם לשינוי הקיצוני הזה ביפן? וכיצד הפכו היפנים לחברה קיצונית בשמרנותה כלפי הומוסקסואליות, ממש כמו קתולים אדוקים שעבורם הסלידה מצורת חיים זאת נבעה כבר ממקורות היסטוריים? עבודה זו בנויה בצורה כרונולוגית מסיבה זו, החל מהמקורות התיאולוגיים לנושא, בהמשך עיסוק בחברה היפנית לאורך התקופות והפתיחות שלה שנבעה מהמקורות התיאולוגים היסטוריים, וכלה בשינוי ובסיבות לו בתקופת מייג'י ובמצב קבוצה זו כקבוצת שוליים כיום.