שינויים שחלו בדמות הלוחם היהודי במרחב הצבאי,כמשקפים שינויים שחלו במדינת ישראל התוכן:
מתודולוגיה/3                                          מבוא/4                                                  פרק ראשון: לאחר 1948: הז'אנר ההרואי-לאומי כבסיס לעבודה גבעה 24 אינה עונה/8
פרק שני:שנות ה-60: הז'אנר ההרואי-לאומי:הצבר ההרואיי כמשקף גבריות הוא הלך בשדות/10 פרק שלישי: שנות ה-70 בקולנוע: התערערות ושבירת מיתוס מסע אלונקות/11
גבעת חלפון אינה עונה/12
פרק רביעי: שנות ה-2000 : התפכחות מאשליות  וחיפוש אשמים בופור/ 13
דיון ומסקנות/16
ביבליוגרפיה/ 18
מתודולוגיה במסגרת הקורס "מרחב ומקום בטלביזיה ובקולנוע" עסקנו בניתוח סרטים עלילתיים,תוך התמקדות במושג  המרחב הבדוי,זה הנסתר מן העין. מרחב אשר בו היוצר משתמש  כדי להתייחס בדרך יצירתית למרחבים שאנו מכירים מהמציאות. רבים מהדיונים העכשוויים בשאלת המרחב נתלים במאמרו של מישל פוקו, " "Other Space   במאמר זה הוא טוען שאם בעבר התעניינו בציר הזמן, בהיסטוריה, בסדר הכרונולוגי של הדברים.
בתקופה הנוכחית, לפי פוקו,  הדגש הוא על המרחב, על הדברים שקורים עכשיו זה לצד זה. התיאוריה הפוסט מודרנית מנסה לחבוק את עניין המרחב אשר התפתח לשיח רחב, שמתפרש על תחומי מחקר רבים, ומדברים עליו באופנים שונים. לכן, עלינו להגדיר לעצמנו את המושג כדי שיתאים לצרכים שלנו.
הסרטים העלילתיים שעסקנו בהם בכיתה וכמו כן, אעסוק בהם בעבודתי ,לא מציגים את המרחב הגיאוגרפי לשמו, אלא הם מציגים אותו כזירת הפעולה של הנפשות הפועלות בסרט, כפי שהיוצר מדמיין אותה. זה מרחב שנגזר מהוויה אנושית, בין אם זה כתוצאה מהדמויות בסרט ובין אם זה כתוצאה מהיוצר של הסרט.
צה"ל הוא צבאה של מדינת ישראל והארגון המרכזי לשמירת ביטחונה. הקמתו וקיומו עד עצם היום הזה הוא משמש סמל למדינת ישראל, להקמתה ולהישרדותה. מרכזיותו של צה"ל בחברה הישראלית נותרה גם על רקע
השינוי שחל בה והמעבר מערכים קולקטיביסטים לערכים אינדיבידואליסטים .
הצבא הוא מקום התרחשות בוא הלוחם הגברי בא לידי ביטוי בהופעתו האולטימטיבית והשינויים שחלו בדמות הלוחם  הישראלי ובמסגרת הצבאית, משקפים שינויים שחלו במדינת ישראל בכלל, ובדמות הגבר הישראלי  וערכיו בפרט. דמות החייל בקולנוע הישראלי היא השתקפות דימויו בחברה הישראלית מאז קום המדינה. בחינת ההיסטוריה של דימוי החייל בקולנוע הישראלי ושל השינויים שחלו בו במהלך השנים אפשרה לי להתבונן ביחסיו האמביוולנטיים של הקולנוע  עם החברה והתרבות  שבהן הוא מתקיים, ואף לבחון את הקשרים בין דימוי זה לבין מיליטריזם הישראלי בכללותו.
לאחר ניתוח מעמיק של ארבעה סרטים ישראליים, שההתרחשות בהן מתרחשת בספירה הצבאית, שמתי לב שנוצר משבר בגבריות הישראלית תוצאה ממשבר ביחסים בין הלוחם הישראלי למערכת הצבאית.
בחרתי לחלק בעבודתי את הקולנוע הישראלי לשלוש תקופות ולבחון את שלושת הסרטים המרכזיים שלי ("גבעה 24 אינה עונה" שימש עבורי רק מבוא) לפי שלושה קריטריונים זהים: הערצת הצבאיות,גבריות וטוב למות בעד ארצנו? בעבודה זו אנסה  לבדוק האם השינויים שחלו במרחב הצבאי לאורך השנים, בקולנוע הישראלי, שיקפו את השינויים שחלו במרחב האזרחי (המציאות).
השאלות שהנחו אותי היו האם השינויים הם:מחייל הרואי לחייל רגיש, ממדינה שערך הקולקטיביזם הוא ערך עליון למדינה שבה הפרטים מעדיפים את האינדיווידואליזם, האם צידוק המלחמה השתנה לאורך השנים ועוד.
את הממצאים והתשובות לשאלותיי ניתן למצוא בסוף העבודה בחלק של הדיון.