תקציר העבודה: זרם הרומנטיקה והשפעותיו על פוקנר ביצירה "ורד לאמילי" הרומנטיקה מגמה בתולדות המחשבה, הספרות והאומנות שעלתה בשליש הראשון של המאה ה- 19 ורישומה ניכר עד היום.
המונח ציין אומנות המערבבת בתיאורי המציאות היום יום התרחשויות מפתיעות, מנהגים מיוחדים, חזיונות על טבעיים, זיכרונות מן העבר, ניחושים נבואיים על העתיד- משמעויות שהיו קשורות למונח "רומנסקי"- דמיוני, מתאים לרומן.
ביצירות הפרוזה הרומנטיות בולט השימוש בחלום ובהזיה כמפתח להבנת אישיות הגיבורים או אופי ההתרחשויות, וכן בנופי הטבע כסמל או כרקע. מוטעמים גם הגורמים הנפשיים הלא מודעים והלא רציונליים בהתנהגות הגיבור וריבוי השכבות והניגודים שבאישיות האינדיבידואלית וביחסה לזולת ולחברה.
השפעת הרומנטיקה בספרות חורגת הרבה מעבר לתקופה הרומנטית העיקרית (1832-1798).
 סופרים רומנטיים קמו אחרי תקופה זו, מגמות רומנטיות הופיעו באיחור בספרויות לאומיות שונות וזרמי ספרויות מאוחרים יותר כמו ה"סימבוליזם" בסוף המאה ה- 19 הציגו שיבה לתפיסות האסתטיות של הרומנטיקה.    ורד לאמילי/ פוקנר זהו לא סיפור בלשי. לא חיפשנו את הרוצח או את הגוויה שכן כלל לא שיערנו שיש כאן רצח. אף על פי כן, הסוף (על שני חלקיו) אינו מונחת על הסיפור מבחוץ, הוא נובע מתוכו. כל מה שהטריד או הקוראים בסיפור לא היה יכול להתפענח אחרת.
פוקנר דחה את מסירת העובדות לסוף הסיפור על מנת ליצור אצל הקורא תואם של שותפות עמוקה עם בני העיר. לו היתה האינפורמציה הזאת נמסרת לנו קודם, ומעל לראשיהם של בני העיירה, לא יכולנו להיות איתם ברגע החשוב הזה, שהוא עיקרו של הסיפור- היחסים בין מיס אמילי לבין אנשי העיירה.