הפקולטה לאמנויות התכנית הרב תחומית באמנויות אמנות אחרי מלחמת העולם ה-2
תשס"ז, סמסטר ב' עבודת בית הקשר שבין השואה לציורי אמנים אמריקאים יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה אדולף גוטליב, השואה והציור האבסטרקטי המופשט שנה ג', תואר ראשון התכנית הרב תחומית באמנויות.
                                                                                                                                         
2 2.7.2007
במסה בשם "תקופת החרדה" (מה מניע את הדובר) , עוסק גרשון שקד בגורמים המניעים את היוצר ליצור את יצירתו. שקד טוען כי "…לא רק האדם הוא תבנית נוף מולדתו ותבנית זמן חייו – גם היצירה היא במידה רבה תבנית נוף אותו אדם שנתעצב על ידי זמנו, מקומו וחווית חיים פרטית מאוד בזמן ובמרחב, שפעלו עליו והטביעו עליו חותמם…".
בעבודה זו אנסה לבדוק את הקשר שבין מלחמת העולם השנייה והשואה באופן ספציפי לבין יצירות האמנות של חברי אסכולת ניו יורק ולמבקרי האמנות בני העת, בהתמקד באמנים ממוצא יהודי בכלל, וביצירתו של אדולף גוטליב בפרט. אבחן את האופן בו הם הגיבו לזוועות השואה ביצירתם, ולבסוף אתייחס לדרך ההתבטאות הפומבית שלהם לאור המדיניות שננקטה על ידי ארצות הברית באותן השנים.
כשבחרתי להתמקד בצייר אדולף גוטליב ((Adolph Gottlieb (1903-1974) וביצירתו האסירים משנת 1947, היה זה מתוך הרצון לנסות ולהבין כיצד כאמן וכיהודי הצליח גוטליב להבליג ולא להתבטא כנגד רצח ברוטאלי של בני אדם שהינם גם בני דתו. למרות שלאורך שנות המלחמה יצירותיו של גוטליב לא עסקו באופן ברור ונרטיבי במאורעות השואה, כי אם נסובו סביב מיתוסים קדומים, הוא יצר קונספט אומנותי חדש – הפיקטוגרפים (סגנון שליווה אותו מתחילת מלחמת העולם השנייה ועד לתחילת שנות החמישים של המאה העשרים).  לאורך שנות המלחמה היה גוטליב פעיל והציג מספר תערוכות, אולם היצירה ה'אסירים' שצוירה כשנתיים לאחר המלחמה הינה היצירה הראשונה שבה הצלחתי לזהות התייחסות ישירה ביותר לשואת העם היהודי המכוונת לנושא מחנות הריכוז וההשמדה הנאצים ולאסירי המחנות. השאלות שעלו לאור זאת היו: מדוע רק לאחר שנתיים בחר גוטליב לראשונה להעלות נושא זה על הנייר? מדוע לאורך שנות המלחמה הוא בחר שלא לעסוק בנושא היהודי למרות היותו יהודי? מדוע הבחירה שלו התמקדה במיתוסים של תרבויות קדומות ולא בשפה נרטיבית בת העת? הנטייה באותה עת לנסות ולהיטמע בחברה ולהימנע מזיהוי עם היהודים באירופה הייתה ברורה כל-כך עד שרק מספר זעום של אמנים התבטא בעל פה או בכתב במישרין ולא ציירו באופן נרטיבי את המאורעות. על מנת לענות על שאלות אלו יש להבין תחילה את הלך הרוח באותה עת בארצות הברית.  בסוף שנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40 הוצפה ניו יורק בפליטים רבים –