סיכום זה הינו סיכום מקיף על שיטת האוטר, הבימאים בהוליווד והאידיאולוגיה כפי שהוצגה בסרטים. לכל בימאי מצוינים המאפיינים של עבודותיו, האידיאולוגיה ודוגמאות מתוך הסרטים (לדוגמה, "פני צלקת", "זה קרה לילה אחד", "נהדר אדום", "המלשין", "צער גידול חיות" ועוד).
בסרט יש להם מופע של פשפשים מגוחך.
האתוס הליברלי האמריקני האתוס הליברלי האמריקני מתארת את מקומות של היחיד/האינדיבידואל בתוך החברה כולה. מבחינה כלכלית האתוס תומך בכלכלה חופשית. מבחינה חברתית כל אדם הוא אדם לעצמו, יחיד נפרד, ואין לכלל שום משמעות מיוחדת. החיפוש אחר האושר והמימוש העצמי של האדם היחיד עומד במרכז האתוס. האמונה היא שבכוחו של האינדיבידואל להביא למיצוי בחייו האישיים ולתרום לקהילה שלו, לגרום לעולם הסובב אותו להפוך לעולם טוב יותר.
ה"פופוליזם" האמריקני הגישה הפופוליסטית מתבססת על אהבה לעיירה האמריקאית הישנה, זו שדוגלת בעריכה של הקהילה המגובשת, החותרת לאחדה, רעות, פשטות חומרית והיעדר רדיפת בצע. מנגד הפופוליזם מציב את בעלי ההון, הפוליטיקאים כמי שמקלקל את ההוויה האמריקאית. גישה שהייתה מקובלת בסרטיו של פרנק קפרה.
במאים בהוליווד ושיטת האוטר- פרנק קפרה פרנק קפרה- פופוליזם אמריקני (קומדיה רומנטית חברתית)- שיטת האוטר פרנק קפרה התמחה בקומדיות מעמדיות בשנות ה-30 בקולנוע האמריקאי, אך במקום להתמקד בעדינות האירופאית הוא התחבר דווקא לתושייה עממית של העם האמריקאי. מבימוי קומדיות קלילות, הוא עבר לבימוי מלודרמות חברתיות, המשלבות רומנטיקה עממית ושנינות מילולית.
הוא חבר לתסריטאי בשם רוברט ריסקין, יחד עם כתבו את מרבית סרטיו החשובים של קפרה. סרטי קפרה-ריסקין היו בדר"כ סרטים המעמידים את האדם הקטן, התמים, הישר במרכז הסרט אל מול כוחות גדולים ממנו, כמו פוליטיקה, מעמדות/סטטוס חברתי, כסף וכו'. בסופו של דבר האדם הקטן היה מנצח כאשר ידו על העליונה.
"זה קרה לילה אחד" סרטו "זה קרה לילה אחד" הוא הסרט הראשון שגרף את כל פרסי האוסקר העיקריים; שחקן ראשי, שחקנית ראשית, הסרט הטוב, הבמאי ועיבוד המחזה. בסרט מפגיש קפרה גיבור שמגיע מהשכבות הבינוניות/נמוכות של העם וגיבורה שמגיעה מהשכבות הגבוהות. לאורך הסרט נקשר ביניהם קשר שנראה כבלתי אפשרי לגישור נוכח הפערים. סרט זה אינו רק סרט קומדיה רומנטית, אלא גם סרט מסע. הגיבורים שלנו חוצים את אמריקה באוטובוס ומגלים את סכנותיה וקסמיה של אמריקה הכפרית. המצב החברתי של אמריקה באותה תקופה מאופיין בעוני, אבטלה ורעב לצד החלום האמריקאי, וכל טיפוס שהזוג פוגש בדרך הוא עוד פסיפס בתרבות האמריקאית. יש כאן התעוררות למודעות חברתית. במהלך המסע הזוג מגלה את עצמו, כאינדיבידואל וכזוג- מה שעושה אותם דומים זה לזה ודומים לחברה האמריקאית, על אף הפערים החברתיים והאינטלקטואליים. סרט זה הפך את קפרה לבמאי פופולרי מאוד בשנות ה- 30. הוא נחשב לבמאי שמבטא את הערכים האמריקאים בצורתם הטהורה ביותר. מעורבותו החברתית, אהבתו לאדם הפשוט והרעננות והקלילות שבסרטיו מייצגים את סוג הבידוק שהוליווד יכולה לספק כשהיא בשיאה. הוא האמין בחלום האמריקאי ובאנשים הפשוטים של אמריקה.
בהתאם לחוק הייס, וכללי המוסר שנקבעו, האולפנים היו נתונים תחת השגחה כבדה וכל חשיפה של רומן מחוץ לנישואין, נשיקה או התבטאות מינית אחרת הייתה אסורה. קפרה נחשב במאי שלמרות שהיה נתון תחת מגבלות חריפות, הצליח למצוא את הדרך לבטא את המתח המיני בין השניים באמצעות רמזים, המיזנסצנה והדיאלוג השנון. הוא מצליח למצוא דרך לעקוף את המגבלה.
לדוגמה, כאשר זוג הגיבורים שלנו נוסעים באוטובוס, הגיבורה מתיישבת ליד בחור בשם שיפלי, הוא מדבר אליה ומחמיא לה, אבל אופן הדיבור שלו, המבט וקצב הדיבור שלו מבטא דיאלוג בעל נטייה מינית. כאשר הגיבורה נרדמת על כתפו של הגיבור באוטובוס- זהו סממן להתקרבות הדמויות מבלי שיהיה שום גירוי או סממן מיני. בנוסף, כאשר שני הגיבורים מבלים את הלילה בחדר אחד, הגבר פורש שמיכה וחוצה את החדר לשניים ("חומת יריחו"). הם מנהלים דיאלוג, אשר יש בו סממנים של רומנטיקה ותשוקה, אך דבר לא נאמר במפורש. הכל קורה במסגרת חוקי הז'אנר וכללי המוסר.
"אלו חיים נפלאים"-