עם הערות מנחה, קורס ראשיתה של אירופה, פלישות ברבריות

תקציר העבודה

ממ"ן 12
עבודה טובה מאוד! הציון – 96
רצוי לשם לב להערות בטקסט.
שאלה 1, א' הפלישות הברבריות, שאפיינו את סוף העת העתיקה וראשית ימי הביניים, שינו בלא הכר את המפה הפוליטית של אירופה. בין המאה ה-4 למאה ה-6 איבדה האימפריה הרומית בהדרגה את אחיזתה במערב, וממלכות ברבריות תפסו את מקומה. בסוף המאה ה-2 לפסה"נ פלשו שני עמים צפוניים- הקימברים והטאוטונים, אל תוך שטחה של האימפריה, ובפעם הראשונה ניצבו רומאים מול הסכנה האורבת מצפון. הקימברים והטאוטונים יצאו לנדודיהם המשותפים מחצי האי יוטלנד לאחר שהים הצפוני הציף את אדמותם. הם נעו דרומה, הקיפו את האלפים מצפון, הגיעו לאזור בוהמיה, ומשם פנו לאיטליה, אך לא פלשו אליה. הצבא הרומי שנשלח כנגדם הובס ליד העיר נוריאה בשנת 113 לפסה"נ. משם פנו הקימברים והטאוטונים מערבה לעבר גליה ונדידתם ההמונים על זקניהם, נשיהם וטפם מעידה שלא היה זה מסע מלחמה גרידא, אלא חיפוש אחר מקום יישוב חדש. רושם זה מתחזק לנוכח בקשתם להתיישב בשטח הפקובינקיה הרומית גליה טרנסאלפינה, בקשה שנדחתה בידי הסנאט הרומי, מה שגרם לקימברים וטאוטונים והקלטים שהצטרפו אליהם לפנות צפונה ולהתיישב בשטחה של צפון גליה. כל ניסיונות הצבא הרומי לעצור את התקדמותם ולמנוע את התיישבותם נכשלו. מוצאם של הקלטים אינו ברור, אך כבר סוף תקופת הברזל (המאה ה-5
לפסה"נ) ישבו הקלטים בכל רחבי אירופה המערבית והמרכזית. במהלך המאה ה-5 וה-4
לפסה"נ הרחיבו הקלטים את מחוזות התיישבותם והתפשטו לכיוונים שונים. הקלטים האלה לא השאירו כל עדות כתובה המספרת עם מוצאם, על נדידתם ועל אורחות חייהם.
היסטוריונים שונים שהתעניינו בקלטים הדגישו בעיקר את אומץ לבם ואת נחישותם בקרב.
הם תוארו כלוחמים בלא פחד, שאלמלא מאבקי הכוח הפנימיים ביניהם היה איומם על העולם התרבותי היווני-הרומי חמור הרבה יותר. סופרים שונים, מתארים אותם כאוהבי מלבושים מצועצעים, תסרוקות מפוארות ותכשיטים יקרים, ואהבתם ליין ולמשתאות. בנוסף הם אהבו לקרקף שבויי מלחמה. ידיעותינו על ראשיתם של גרמאנים מועטות ביותר. מעדויות ארכיאולוגיות שנחשפו בצפון גרמניה ובדרום שוודיה אפשר להסיק שבסוף תקופת הברזל אכלסו שבטים גרמאניים את דרום שוודיה, את חצי האי יוטלנד ואת צפון גרמניה בחלק שבין הנהרות אמס ואודר לבין הרי הרץ. במאות האחרונות שלפני ספירת הנוצרים היגרו שבטים גרמאניים אחדים מדרום שוודיה והתיישבו לחופו הדרומי של הים הבלטי, בין הנהר אודר לנהר ויסטולה, ואפילו מזרחה משם. גל הגירה נוסף הביא שבטים גרמאניים אחדים דרומה ומערבה, ובמאה ה-1 לפסה"נ התקדמו הגרמאנים עד לריינוס ולדנובה, אזורים שנשלטו עד אז בידי הקלטים. הגרמאנים הוזכרו לראשונה כקבוצת עמים נפרדת אצל פוסדוניוס, אך הוא לא הרבה לדון בהם. הסיבה שהיסטוריונים לא דנו בהם היא ריחוקם של הגרמאנים מגבולות האימפריה הרומית והיעדר חיכוך ביניהם לבין הציוויליזציה הרומית עש לשלב מאוחר יחסית (המחצית השנייה של המאה ה-1). שלב חדש בהיכרותו של העולם הקלאסי עם הגרמאנים נפתח בעקבות פלישת הצבאות הרומיים לגליה.  הפלישות הברבריות לאירופה, אף שלוו באלימות ובשפיכות דמים, היו בעצם נדידה של עמים או שבטים על כל רכושם, זקניהם, נשותיהם וטפם, בחיפוש אחר מקום מושב בטוח, וזאת לאחר שנאלצו מסיבות שונות לעזוב את מקום מושבם הקודם, ומהר. היסטוריון צרפתי, לוסיין מוסה, מחלק את הפלשיות הברבריות לשלושה גלים:
1. גל הפלישות הראשון: הונים, גותים, ונדלים, אלנים, סואבים, בורגונדים.
·      ההונים: להונים מיוחס תפקיד מרכזי כמי שהציתו את האש במזרח וגרמו לתחילת נדידת העמים הגרמאניים בסוף המאה ה-4 ובראשית המאה ה-5. ההונים לא היו ממוצא גרמאני, אלא ממוצא אסייני. הם פלשו מערבה בראשית שנות השבעים של המאה ה-4 וכבשו את הממלכה הוויזיגותית ששכנה מצפון לים השחור. בשנת 376 גרמו ההונים –