בעבר, תפקיד הבטחת הרווחה ניתן בידי מוסדות הקהילה. בכל עיר או כפר, במקום שחיה קהילת אנשים, היו קופות צדקה למיניהן וכן דרכים אחרות למתן נדבות בסתר או עזרה אחרת. האנשים, שהגיעו למצב מצוקה, שבו התקשו להשיג כסף ומזון על מנת לחיות בכבוד היו יכולים לפנות לרב הקהילה, לכומר או לאחראים האחרים ולבקש סעד, עזרה או תמיכה. כאלה היו מחוסרי עבודה, עניים, חולים, נכים, קשישים, יתומים, אלמנות, או מי שירדו מנכסיהם ונותרו מחוסרי כול. כיום רוב העזרה ניתנת על ידי מוסדות הרווחה במדינה, אם כי גם כיום בעקבות המצב הכלכלי הקשה במדינה אנו רואים יותר ויותר ארגונים התנדבותיים .
מאחורי הרעיון של מדינת רווחה עומדת ההנחה, שבני-האדם נזקקים איש לרעהו, וחובה על האחד לעזור לחברו. לכל אדם זכות לחיות ומתפקידה של כל חברת בני-אדם לסייע לחבריה ולהגן עליהם. זכות זאת כוללת את הזכות למזון, לבריאות, ללבוש, למגורים, לקיום חיי משפחה ולחינוך לכל אדם. מטרת העזרה היא, בסופו של דבר, שכל בני-האדם יוכלו לארגן את חייהם בעצמם מבלי להזדקק לעזרת המדינה (פרס וכץ, 1991). כמו שירותים אחרים, שהמדינה מספקת לאזרח, כגון שירות מכבי אש ומשטרה, גם נושא הרוותה הוא נושא המופעל על-פי חוקים ותקנות.  חוקים אלה קובעים, בין השאר, מה המדינה נוטלת על עצמה לעשות בנושא הרווחה של אזרחיה, וכן אילו זכויות וחובות חלות על האזרחים. לדוגמה, חוק חינוך חובה חינם מחייב את הממשלה לספק לאזרחיה הצעירים בתי-ספר, מורים ואמצעי הוראה חינם או תמורת אגרת חינוך סמלית. אך בו-בזמן, חוק חינוך חובה מחייב את ההורים לשלוח את ילדיהם לבית-ספר.          חקיקה בנושא רווחה קובעת, בין השאר, אילו שירותים מציעה המדינה, למי מגיעים שירותים אלה, מתי יוכל לקבלם – באילו תנאים ובאילו נסיבות, כמה וכיצד.
מדיניות הרווחה מבוצעת באמצעות שירותי רווחה. זהו מנגנון שנועד לשרת את כל האוכלוסייה ולאפשר את הגשת העזרה, שנקבעה בחוק (דורון,
1 988).   בדרך-כלל, מדיניות הרווחה מופעלת בקבוצות אנשים מסוימות או במצב מסוים. למשל, לעתים, המדינה מציעה עזרה מיוחדת בדיור, תעסוקה ופרנסה לעולים חדשים ולזוגות צעירים. או למשל, המדינה מציעה תמיכה כספית מיוחדת לבתי-ספר הנמצאים באזורי מגורים שאנשים שרמת חייהם נמוכה במיוחד חיים בהם, וכך בבתי-ספר אלה התלמידים זוכים לארוחת צהריים זולה במיוחד או לחוגי העשרה.          במדינת רווחה, אנשים, שאינם מוצאים תעסוקה מתאימה, זכאים לדמי אבטלה – זהו מענק המשולם לאנשים מחוסרי עבודה, כדי שלא ייוותרו מחוסרי פרוטה.
המדינה משתמשת בכספים אלה כדי לתת שירותים שונים לאנשים אלה וכן לאזרחיה האחרים, ובהם – מחוסרי ההכנסה (ליפשיץ,1990). בניגוד לקצבאות הסלקטיביות המשולמות לאוכלוסיות מסויימות הזכאיות לכך על פי מצבן, קצבאות הילדים הנן אוניברסליות ומשולמות לכלל המשפחות על פי גודלן ולילדיהן עד גיל שמונה עשרה ללא מבחן הכנסות וללא תלות בגובה הכנסתן. תשלום קצבת ילדים משקף את ההכרה ששלום הילדים ורווחתם אינם רק בתחום האחריות של הפרט, אלא הם נושא בעל עניין לאומי. תוכנית קצבאות הילדים מבטאת את מעורבותה הגדולה של הממשלה בדאגה למצבן הכלכלי של משפחות עם ילדים וכביטוי נוסף להשתתפות כלל החברה בנשיאת הנטל הכספי של גידול ילדים (Kamerman, Kahn,1981) .  בעבודה זו ננתח את מדיניות הרווחה בתחום קצבת הילדים והשינויים שחלו במדיניות זו במשך השנים.