סמינריון עיוני באנתרופולוגיה

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2002
מספר מילים 4343
מספר מקורות 6

תקציר העבודה

תקציר סמינריון באנתרופולוגיה-

 

שאמניזם מקור המילה שאמן בתרבות הילידית במרכז אמריקה, בה הוא ממלא מספר תפקידים חברתיים הן מול הפרטים בקהילה והן מול כלל הקהילה . אולם במרוצת השנים הפכה במערב המילה שאמן למונח מקובל וכולל, לכל אותם אנשים בתרבויות השונות, העוסקים במסעות בין המימדים השונים, שנועדו לשרת סביבתם .
מאז המהפיכה המדעית, בסביבות המאה ה-17, מסרבת התרבות השלטת במערב להכיר בגישה החזיונית והמיסטית כגישה לקבלת החייםוהמציאות . במאות האחרונות ניתן דגש חזק לחשיבה הלוגית ולמימד הפיסי ומתוך כך נוצרה הנחה חדשה – מציאות אובייקטיבית, לפיה מה שקיים זה מה שאני יכול לתפוס בעזרת חמשת חושי . השאמן חושב וחי אחרת, תפיסת המציאות שלו נעה בין מימדים שונים . מספר הגדרות שנמצאו למונח שאמניזם:
1.     אורח חיים – בכל רגע נתון האדם מחובר לשורשיו ולמה שמזין אותם, כאשר מהות השאמניזם היא להתחבר לעצמך, למהות שלך ולמקורותיך .
2.     התנהגות טקסית – התנהגות רוחנית , על חושית של השמאן בעבודתו כמו-גם התנהגות הקהילה אשר תומכת ומסייעת לשאמן בעבודתו .
3.     שיטה על-חושית, רגשית ורוחנית לריפוי, למחקר ולאיסוף ידע בנוגע לעולמות ומחוזות לא גשמיים, כמו-גם שיטת מעבר לרמות תודעה שונות = חזיונות .
אולם הספרות מעידה על כל שלושת ההגדרות כחלק בלתי נפרד מעולמו של השאמן .

סמינריון באנתרופולוגיה המשך התקציר

השאמן עובר תהליך חניכה ממושך, אשר במהלכו הוא לומד את המסורת של תנועה בין העולם הזה לבין עולמות אחרים, במטרה לגשר בין העולמות השונים . המעבר בין העולמות נעשה כאשר השאמן שרוי במצב אקסטטי, המוכר כמעוף השאמן .
בסיום חניכתו, השאמן שולט בשיטות קדומות שמטרתן מעבר למצב האקסטטי – מצב דומה לחלימה בו מקבל השאמן את חזיונותיו .
בעודו שרוי במצב האקסטטי, השאמן יכול לראות, לשמוע או לשלוח מסרים למרחקים או אפילו לעוף למיקום מרוחק, על ידי שינוי צורה – כאשר הוא נע בין העולמות יכול השאמן להידמות לחיות שונות, בהתאם למסורת השיבטית שלו .
לפני שהשאמן מתחיל במסעו, עליו להגדיר את מטרותיו, בחיפוש אחר התשובה – למה כואב לאיש שמולו, מה עליו לעשות כדי… וכו' .
באורח החיים שמפתח השאמן, עליו לשים לב לסביבתו – לכל אותם פריטים ופרטים המזינים את שורשי החיים – עץ שעל פניו הוא חולף מדי יום, צמח הנמצא בחדר המדרגות וכו' .
תפיסת השאמניזם מחלקת את היקום לשלושה חלקים:
1.     העולם התחתון – העולם האפל, אותם דברים שאנו מכניעים, מדחיקים, והם אשר יוצרים את השדים המפריעים לנו בדרכנו . כאן נמצא  את אותם ערכים ונורמות חברתיות עליהן גדלנו .
(אפל = חוסר מודעות רוחנית, חוסר מוכנות לפתוח עצמנו לדברים שמעבר לתפיסתנו ולכן אנו מניעים ומדחיקים את אותם דברים שלא נתפסים עם ההיגיון) .
2.     העולם העליון – עולם האור הלבן, האנרגיה המיטיבה . זהו עולמן של הרוחות המנחות להרמוניה ולטוב (האור הלבן = מודעות רוחנית).
3.     העולם המרכזי – עולם זה מקשר חמגשר בין העולמות – התחתון והעליון, עולם זה מגשר בין הגשמיות לרוח, וכאן בא תפקידו של השאמן למצוא את נקודת האיזון והחיבור בין השורש לצמרת, לפתח בהרמוניה את שילוב הגשמי עם הרוחני .
עצם תהליך הריפוי השאמני הוא איסוף אותם שברים הנמצאים בעולמות ואיחודם מחדש להרמוניה אחידה . איסוף ואיחוד השברים חשוב מאחר ועל פי התפיסה הילידית, כאשר יש לנו מקום פנוי בגוף, מתאפשרת חדירה של גורמים אחרים שעלולים להיות שליליים ביותר ויכולים לגרום לפרצי כעסים בלתי מובנים עד כדי אלימות . תפקידו של השאמן להשתמש בכוחותיו וביכולתו  כדי להוציא את אותם גורמים מהאדם לאחות אותם להרמוניה שלימה ולהחזיר לך אותם, כאשר הם מתוקנים .   תפקידו של השאמן בתרבויות הילידיות מקביל לתפקיד הפסיכולוג, הרופא והרב / הכומר בחברה המערבית .
שלושה חלקים בתהליך הריפוי של השאמן:
1.     מסע או מספר מסעות, כדי להחליט איזה סוג של ריפוי נדרש .
2.     מסע ליצירת קשר עם מקורות הכוח של נשמת הפונה, הנדרשים לריפויו .
3.     טקס לביצוע הריפוי עצמו – הטקס מתבצע ממקום של כבוד להליך הריפוי .
לשאמן דרכים רבות להגיע למצב של שינוי תודעה, כגון צום וצמא,  עינוי וסבל גופני רב, מדיטציה, קצב מוזיקלי – ובעיקר תיפוף המלווה בשירה ובריקוד ולם האמצעי הפשוט ביותר ליצירת שינוי תודעה הינם הצמחים הפסיכו-טרופיים, כדוגמת פטריות ההזיה,  אשר כוללים מרכיבים הפועלים על מוח האדם ויוצרים תופעה אשר מדמה את החלום – ההזיה, ועבור השאמן = שינוי תודעה .
בקרב השאמנים נתפסים צמחים פסיכו-טרופיים אלו כאלים, כישויות נפרדות בעלות תכונות על טבעיות אותן הם יכולים להעביר לאנשים המשתמשם בהם . ניתן לראות את הכבוד אשר חולקים לצמחים אלו על פי הטקסים המסובכים אשר במסגרתם הם נאספים . מהות הטקסים והשימוש באותם צמחי הזייה היא למעשה תקשור עם "העולם שמעבר" – עולם הרוחות .
המסר מעולם הרוחות מועבר לשאמן על ידי סמלים כאשר לכל סמל משמעות משלו .         שינוי במשמעות הסמלים קשורה לשינויים בסיפור ההיתהוות של השבט .
דוגמאות למשמעויות של חיות:
צב – מסמל חוכמה עתיקה, ניסיון, סבלנות וכוח סבל.
צב ים – מסמל כבוד, הגנה, יציבות וחוכמה עתיקה .
לטאה – מסמלת אופטימיות, מצב רוח טוב, וכושר הסתגלות .
צפרדע – מלמדת על האבולוציה, מיסתורין, טרנספורמציה, הומור ותקשורת .
פרפר – מסמל צמיחה, שינוי, טרנספורמציה, ואיך לחוות שמחה .
באפלו לבן – מסמל רוחניות, נדיבות, תקווה .
נשר – מלמד בהירות, חיזיון והשראה . הנשר הינו שליח רוחני .
זאב הערבות – מסמל פראות, יצירתיות, הישרדות, אנרגיה ערמומית .
הנץ האדום – מסמל מודעות, תובנה, אמת, כושר הסתגלות, תפילה ופתיחות .
צבי – מלמד על הקשר בין הלב לרוחניות, בנוסף הוא מסמל רגישות, חסד, יצירתיות .
דולפין – מלמד אהבה, תקשורת, אינטליגנציה, הישגיות רוחנית, קלילות קיומית, וזכות .
סלומון – מסמל אמון, חוזק, נחישות, כוח-רצון, נאמנות ומסורת .
לויתן – מלמד על החשיבות שבהתבוננות, לחיות בהרמוניה עם הטבע, חוזק, סבלנות .
נמלה – מסמלת כוח, יעילות, כוח-סבל, יצרנות, אומץ, התמדה, ומלמדת על חשיבות               הקהילה .
חשוב לציין, שלמרות שאנו רגילים לשמוע את המונח שאמן במשמעות חיובית של מרפא, השאמן יכול לבחור להשתמש בכוחותיו למטרות כישוף ורוע .
תוכן העניינים
מבוא                                                                         עמ'   3
תרבות ילידי העולם החדש                                               עמ'   6
תרבויות ילידיות אשר עברו מיזוג תרבויות                            עמ'  11
התרבויות המערביות                                                      עמ'  14
סיכום                                                                         עמ'  20 רשימה ביבליוגרפית                                                       עמ'  22