דילמות וסוגיות אתיות ביחסי מטפל - מטופל

תקציר העבודה

עבודה שהוגשה במסגרת לימודי פסיכולוגיה וקיבלה ציון לשבח.
העבודה סוקרת דילמות וסוגיות אתיות ביחסי מטפל – מטופל:
מהי אתיקה?
התפתחות האתיקה סקירת האסכולות השונות מהעת העתיקה ועד ימינו מרכיבי ההסכמה לטיפול רפואי חוקים, פסיקות  וזכויות דוגמאות היסטוריות שמירה על סודיות – האם בכל מקרה?
הטרדה מינית טובות הנאה התייחסות אישת והצגת מקרה טיפולי תוכן העניינים
חלק א': מבוא ..עמ' 3
הסכמה לטיפול רפואי –עמ' 7
שמירה על סודיות טיפולית …עמ' 11
הטרדה מינית -עמ' 16
דילמות אתיות נוספות -…עמ' 19
חלק ב': התייחסות אישית עמ'
2 1
רשימה ביבליוגרפית –.עמ' 24
חלק א' מבוא
מהי אתיקה?
משמעות המילה אתיקה ביוונית, היא: ענייני מידות, מוסר.
תורת מידות זו, מתארת את הטוב שעל האדם לבחור ואת הרע שעליו להתרחק ממנו. תורה זו נמנית עם שלושת הענפים העיקריים של הפילוסופיה המודרנית (אתיקה, אפיסטמולוגיה-תורת ההכרה ומטפיזיקה-חקר היקום וההוויה), וחותרת לגילוי עקרון עקיב, על-פיו יהיה ניתן לשפוט את מעשי האדם ואישיותו.
האתיקה עברה מס' גלגולים במהלך ההיסטוריה:
בפילוסופיה העתיקה קמו שתי אסכולות מתחרות: ההדוניזם –  שהציב בראש מעייניו את האושר, והרציונלזים – שתכליתו הייתה התבונה. אפלטון ואריסטו, שני פילוסופים יווניים, מיזגו את שתי האסכולות הללו.
בימי הביניים ראו ברצון האל את אמת המידה המוסרית הבלעדית, ושילבו אמונה זו בתורת המוסר של אריסטו.
לאחר תקופת הרנסנס, פיתחו הפרגמיסטים פילוסופיה של תועלתנות, שראתה בטובת החברה (יותר מאשר בטובת הפרט) את התכלית המוסרית.
האינטואיציוניסטים (בינהם קנט ואידיאליסטים אחרים) סברו שהיחס בין המצפון לתורת המוסר, הוא בדיוק כמו היחס בין השכל לתורת ההיגיון. עד לפני כמאה שנה הייתה האתיקה מוכתבת מראש, ומטרתה הייתה להנחות את התנהגותם של בני האדם. כיום האתיקה היא דסקרפטיבית (תיאורית), ומנסה להבהיר כיצד מתבצעות למעשה הכרעות מוסריות. כמו כן, התועלתנות כיום היא בסיסה המובהק של האתיקה המסחרית, המשפטית והחברתית, והמצפון, לעומת זאת, נשאר מורה דרך לרוב בני האדם.
בגישה הרפואית, האתיקה תובעת מהרופא התמסרות מלאה לטובת המטופל – זאת בכדי שהמטופל יוכל לבטוח בידע, בניסיון ובכוונות הטהורות של המטפל. על המטופל להאמין שמטרת המטפל לעזור לו ולהקל על סבלו ככל יכולתו, ללא כל טובת הנאה לעצמו, מעבר לתשלום המוסכם עבור הייעוץ והטיפול. על המטפל להקפיד על גישה אוהדת ותומכת, בעלת שיפוט רפואי אובייקטיבי, נטול כל השפעות ושיקולים שלא מעניין טובת בריאותו של המטופל בלבד.
היפוקרטס, רופא יווני שחי בשנת 377-460 לפנה"ס, היה האדם הראשון בהיסטוריה שניסה למסד את מקצוע הרפואה, להעניק לו מעמד חוקי בקרב הציבור ולייחד אותו ממקצועות אחרים.
הוא היה הראשון שהתייחס לצד המוסרי של הטיפול הרפואי וניסה לקבוע כללים ללימודי הרפואה: מי מתאים לעסוק במקצוע, מיסוד דרכי הטיפול הרפואי ביחד עם שכרו, והתנהגותו והופעתו של הרופא – היפוקרטס טען שעל הרופא להיראות במיטבו, משום שרופא בעל הופעה מרושלת לא נותן טיפול הגון.
כל זאת, נראה כיום ברור ומובן מאליו, אך השלטונות בתקופת היפוקרטס לא עשו די בעניין, ולא חוקקו חוקים שיגבילו את העיסוק ברפואה רק לאלו שהוכשרו כיאות.
החידוש הגדול שהונהג בתקופת היפוקרטס, ושנמשך עד היום, הוא רפואה רציונלית, תוך ניסיון להתרחק מאמונות שווא והשערות על "מגע אלוהי". היפוקרטס הורה לתלמידיו להתבסס על המדע והידע בהערכותיהם הרפואיות ועל פרטי המחלה כפי שנצפו בדיוק בחולה. שיטה זו בלטה לעיין בראשוניותה ובגאוניותה במיוחד בתקופה ההיא של אמונות שווא ודעות על התערבות אלוהית ובפרט בימי הביניים האפלים, בהם הרפואה נסגה שוב למצב קדום המסתמך על אמונות דתיות ודעות קדומות.
דמותו של היפוקרטס זכתה להערכה רבה, ודורות רבים של רופאים, הן בתרבות המערבית והן במזרחית, ראו בו אידיאל.