לחץ ושחיקה בקרב שוטרי בית המעצר עבודת סיכום בקורס ניהול משאבי אנוש נובמבר 1997
מבוא
בפקודת המשטרה נקבע בין היתר ובמפורש כי בין תפקידה של משטרת ישראל חלה החובה ל"שמירתם הבטוחה של אסורים" ועצורים  (סעיף 
3 לפקודת המשטרה )  עצורים אלו ובהמשך האסורים נעצרים בידי איש משטרה ע"פ סמכויות שניתנו  לאיש משטרה מהאפשרות לעצור ולכלוא בני אדם לצורך ביצוע תפקידיה.
מעצר אדם היינו הליך קיצוני ודרסטי השולל את חירות הפרט, דבר המהווה פגיעה בזכויות היסוד הבסיסיות של האדם בחברה דמוקרטית .
הדבר מקבל משנה תוקף עם הכנסתו לתוקף של חוק יסוד כבוד האדם  וחירותו  (סמכויות אכיפה  1996 ) ,  וכן עם כניסתו של חוק המעצרים החדש ( מ – 12 למאי 1997 ) המהווה חידוש ויוצר קשיים חדשים ומרובים יותר.
בתי המעצר משמשים לכליאת עצורים לאחר שהורשעו בפלילים ולעצורים שטרם הורשעו.
מניסיונם של מגישי העבודה כקציני משטרה ותיקים, ניתן בהחלט לאמור שישנם "מגוון רחב של עצורים"  מתרבויות שונות, שעצורים בגין עבירות שונות  החל מעבירות תקיפה, סמים , עבירות רכוש והמשך בעבירות של "צווארון לבן" ועד עבירות חמורות ביותר  .
למותר לציין שטווח הגילאים נע מקטינים (קטין נחשב מגיל
1 2-18 )  ועד מבוגרים. בתווך מצויים שוטרי בית המעצר שתפקידם לשמור על הסדר ולמנוע את בריחתם של העצורים כפי שמצווה החוק :  "שמירתם הבטוח השל האסירים"  (סעיף 3 לפקודת המשטרה ) .
מטבע הדברים שוטרי בית המעצר נמצאים בחיכוך מתמיד עם אוכלוסייה המוגדרת כעבריינית" ,  עבודה שמצריכה לעתים שימוש ב"כחוח סביר " ומצד שני איפוק מכסימלי.
כאשר מוזכר בכלי התקשורת "בית מעצר "  בחלק רחב של האוכלוסייה הדבר מעביר  "פלצות" ונקשר למושגים של "בית סוהר", שלילת חירות וניתוק מהעולם לה אנו מורגלים.
אין כל ספק שהעוסקים במלאכה זו עבודתם אינה שגרתית ומעוררת סקרנות רבה.
ביסוד עבודתם של מגישי העבודה היווה גורם הסקרנות בסיס לעבודת מחקר זו השאלות שעלו היו : כיצד מתנהלת השגרה בעבודתם של שוטרי בית המעצר ?  עם אילו לחצים נפשיים מתמודדים שוטרי בית המעצר ? כיצד משפיעים לחצים אלה על עבודתו של השוטר בבית המעצר ? שאלות אלו ואחרות עוררו בנו את יצר הסקרנות שהניע אותנו לצאת לשטח .
במחקר זה ערכנו תצפיות, ראיינו שוטרים וקצינים, התלבטנו, והגענו למסקנות ללא כל השערות מוקדמות .