המחלקה לפסיכולוגיה משחקי ב"כאילו" בקרב ילדים עם אוטיזם Pretend Play Among Children With Autism במסגרת הקורס: פסיכולוגיה התפתחותית שנה"ל תשע"ז, מאי 2017
מבוא
הספקטרום האוטיסטי (ASC – Autism Spectrum Disorder) הוא רצף של תסמונות נוירו-התפתחותיות אשר מאופיינות בלקויות בתחום התקשורתי, החברתי וההתנהגותי. תסמיני הליבה הינם: לקויות במעורבות חברתית, התנהגות תבניתית-חזרתית, קושי במשחק סימבולי ובשפה (American Psychiatric Association, DSM-5). התסמינים עשויים להתבטא באופן שונה בכל אחת מן התסמונות על הספקטרום ובנוסף לא להתבטא במלואם עד שהדרישות החברתיות גוברות על היכולות המגובלות.
משחק ב"כאילו" מבטא את יכולתו של הילד לייצג את העולם החברתי, תוך שימוש באובייקטים ובפעולות דרך משחק.
במהלך המשחק הילד מקנה זהויות אחרות לעצמו, לבובות ולאובייקטים ויוצר עלילות דמיוניות ומורכבות עם תפקידים. לפי פיאז'ה, התפתחותו ושכיחותו של המשחק היא בגילאים
2 -7 בשלב הפרה-אופרציונלי, ובשונה מצורות משחק אחרות, משחק זה מסתמך על ייצוגים כפולים של המציאות הקונקרטית והדמיון. התפתחותו בהיבט החברתי מתרחשת בהדרגה, תחילה הילד מפנה את הייצוגים הסמליים לעצמו, בהמשך כלפי אובייקטים אחרים ועד גיל שלוש תתפתח יכולתו להפנות אותם כלפי הזולת. מן ההיבט הקוגניטיבי, בגיל שנתיים הילד משתמש בתחליף אובייקט אחד, בגיל שלוש בתחליפים כפולים, כאשר בתוך המשחק המתפתח הילד עובר מייצוג פעולה בודדת לייצוג רצף פעולות שלם (Berk, 2013).
משחק ב"כאילו" נחקר רבות ביחס לילדים על הספקטרום האוטיסטי, שמציגים קשיים ומעורבות נמוכה במשחק, בהשוואה לילדים עם הפרעות התפתחות אחרות או ילדים עם התפתחות תקינה. מחקר אורך אשר בחן קשר זה, מצביע תדירות השתתפות נמוכה במשחק בשל העדר יכולת להבין ולפרש התנהגויות אנושיות במהלך אינטראקציה חברתית וכן הבנת כוונותיהם של המשתתפים, אשר נשענת על קשב משותף כאחד מן המנבאים לחוסר מעורבותם במשחק (Rutherford, et al., 2007). כמו גם, קשייהם ליצור ולשמור את הייצוגים הסמליים בזיכרון עבודה, לצד ביצוע דיסוציאציה מהקונקרטיזציה, כלומר מן המציאות העכשווית (Bai, et al., 2015). לפי Bai ועמיתיה שבחנו קשר זה, על ידי מערכת ממוחשבת שפיתחו לצורך הגברת מעורבותם של ילדים אלה במשחק ב"כאילו", נמצא כי הם יכולים לשפר את יכולות המשחק בהתבסס על הוראות נלוות וכפועל יוצא להגביר את משך הזמן ושכיחות פעילותם (Bai, et al., 2015).
תמיכה לכך ניתנת, במחקר האורך (Rutherford, et al., 2007) לפיו תמיכה בבניית פיגומים במשחק עשויה לסייע בחיזוק ותרגול של סכמות הייצוג שרכשו ולהנחילם לאובייקט בהתאם לרצונותיהם.
בהתבסס על מאמרים אלו ועל הספרות המקצועית, מטרת עבודה זו – לבחון מהם מנאי יכולות המשחק אשר מובילות לפגיעה בתפקודם של ילדים עם אוטיזם במשחק ב"כאילו" וכיצד פרדיגמות שונות עשויות לסייע בהגברת פעילותם במשחק?. זו עשויה ללמד על מאפיינים קוגניטיביים וחברתיים של הלוקים בהפרעה, תוך הצגת פתרונות שיסייעו לאוכלוסיה זו.
תיאור הסרטון בסרטון זה ניתן לצפות בשתי ילדות, בגילאי שנתיים וחצי (נטע-לי) וחמש (אור), שנכללות בשלב ההתפתחות הפרה אופרציונלי לפי תיאורית ההתפתחות של פיאז'ה, משחקות במשחק ב"כאילו".
בתחילתו (0:20-1:02), נטע-לי מבצעת ייצוג דמיוני על המגבון ומנסה להעניק לו משמעות אחרת – סינר, אותו היא מנסה לקשור לצוואר הבובה בעת הטיפול בה.  בסצנה השנייה (1:03-2:14), ישנה עלייה במורכבות ובתוכן העלילה, כאשר שתי הבנות משחקות יחד, מעניקות זהויות לעצמן – "אמא-אבא", ולבובה – תינוקת. הבנות עושות זאת תוך קשב משותף וחיקוי של פעולות –